על סדר היום, פעילויות מקומיות ומחוזיות.
"מעת לעת הורשו הורים שהיו כלואים במחנות בצרפת, לכתוב גלויה (שעברה צנזורה).
חלוקת הדואר נערכה במהלך ארוחה, בשקט של חדר האוכל ובציפייה דרוכה.
גלויות אלו האירו את חיי הילדים הקטנים והיוו אוצר אמיתי שאותו יכלו לאחסן בתאיהם האישיים.
לעומת זאת, עלול היה רגע זה להיות מפחיד כאשר המכתב המצופה לא הגיע.
הדבר עורר שאלות, עצב, התכנסות עצמית. אפילו טירוף, כאשר הייאוש פגע בברנרד הקטן והרגיש
בן ה-7 או ה-8 ועורר בו תחושת נטישה.
לעתים קרובות היה צורך "לפברק" דואר, שתדירותו הלכה ופחתה עד לשקט מוחלט.
בימי חמישי, היום השבועי החופשי מלימודים, ענו הילדים על מכתבים,
פעולה שהפכה לחלק קבוע מתוכנית אותו יום.
היו מכתבים שאף שנכתבו בחריצות רבה, לא נשלחו מעולם. וזאת מחוסר נמנעים, שלפני זמן נעלמו
"בחשכת הלילה והערפלים" וכבר לא היו ברי השגה.
הגדולים מבין הילדים ידעו שהעדר גלויה הוא סיומה של תקווה..."
עדותה של IRENE MARCHESSOU-SOULIER
מחנכת ב-LE MASGELIER, 1942-43
טבת 5757, דצמבר 1996
עיצוב אתרים בטאגרופ | כל הזכויות שמורות